תפריט סגור

טיפול cbt בבני נוער וילדים

אחד מהמאפיינים של הורים המתמודדים עם קשיים מעין אלו, הוא לקבל את העובדה שלילדם יש בעייה אותה צריך לפתור. לא מעט אני פוגשת הורים שמאמצים גישה השלכתית, ומאשימים את כל הסביבה: המורה לא אוהבת את הילד שלי, הילדים בכיתה מתנכלים לו, וכו'.

לפנות לטיפול היא הדרך להבין שיש בעייה, אותה ניתן לפתור וזאת ע"י לימוד של כלים חדשים להתמודדות.

טיפול cbt  בילדים מאפשר למידה והפנמה של כלים חדשים, וזאת בגישה פרקטית המעצימה את ההורים ואת הילד.

מה מיוחד בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי?

הטיפול כולל מספר עקרונות חשובים:

  1. המטופל הוא שותף מלא בקביעת המטרות הטיפוליות והדרך בה ניתן להשיג מטרות אלה.
  2. הטיפול מתמקד בכוחות של המטופל, ביכולת לחשיבה חיובית, ביכולת לראות עתיד טוב יותר, ביכולת לעבוד צעד אחר צעד, בצעדים קטנים ובטוחים תוך ניטור מתמיד של ההתקדמות בטיפול.
  3. המטפל והמטופל חוקרים יחד כיצד המטופל חושב, מרגיש ומתנהג וע"י כך מנסים לנבא תגובות בהתאם לקשרים אלה, מסיקים מסקנות ומציעים פתרונות.

למעשה, הילד וההורים הופכים להיות מומחים "למערכת ההפעלה" של הילד. ע"י תפיסה זו, הילד מבין טוב יותר איך אירועים מחיי היומיום שלו מפעילים אותו, כיצד הוא חושב, איך הוא מרגיש וכיצד הוא מגיב. כאשר מערכת זו הופכת להיות יותר ברורה, הוא עשוי להרגיש פחות מתוסכל ולבחור את התנהגותו בהתאם לסיטואציה.

מרכיב חשוב בטיפול cbt בילדים מתבצע באמצעות הדרכת הורים. הדרכת ההורים חשובה מאוד בתוך הטיפול וזאת לצורך עידוד וקידום הילד בתהליך

העבודה מול ההורים תתייחס לשלושה מוקדים:

  1. הבנת הבעייה של הילד, קבלת הסבר על הבעיה והקניית דרכים יעילות יותר לפתרונה.
  2. הגורמים המשמרים של הבעיה ברמה ההורית.
  3. בניית חזון הורי משותף.

אבחון הסגנון ההורי והקונפליקט הקשור בו:

באומרינד מציגה שני ממדים מרכזיים בבסיס הסגנון ההורי:

היענות הורית– מתייחסת למידה בה ההורים מעודדים באופן מכוון ייחודיות והדגשת ה"אני" של הילד על ידי היותם תומכים, חמים ומתואמים לצרכים ולדרישות של ילדיהם.

שליטה הורית– מכלול הדרישות שהורים מביעים על מנת שילדיהם ישתלבו במבנה המשפחה. דרישות להתבגרות, פיקוח הורי, מאמצים להחלת משמעת ונכונות ההורה להתעמת עם ילד שאינו מציית.

מבקשים את ההורה לסמן על ציר היכן הם ממוקמים ביחס לשני הסגנונות ושיסמנו היכן נמצא להערתם בן הזוג.

סמנו היכן אתם על הרצף והיכן היו הוריכם:

היענות——————————————————————-דרישה

3. הסגנונות ע"פ באומרינד:

סגנון מתירני– מאפיין הורים חלשים בממד הדרישה וחזקים בממד ההיענות, הדרישות מהילדים מופחתות. ההורים מאפשרים לילדים לווסת בעצמם את פעילותיהם, ללא הצבה גבולות. הילדים עם מרכז עולמם של ההורים והם מכוונים לספק את כל צרכיהם. ההורה נמצא בשירות הילד.

סגנון סמכותני– מאפיין הורים חזקים בממד הדרישה וחלשים בממד ההיענות. הם פועלים מתוך נוקשות רבה, מציבים גבולות ברורים ע"פ דרישות הסביבה תוך ענישה או סנקציות במקרה של אי ציות. במקרה כזה ההורה נמצא בשירות עצמו, החברה והסביבה מבלי לראות צרכיו של הילד.

סגנון סמכותי– מאופיין באיזון נכון ויעיל בין שני הסגנונות. סגנון הורות זה מאפיין הורים, המאזנים בין היענות לדרישה, הם חזקים גם במימד השליטה וגם במימד ההיענות, מאופיינים במתן הוראות ברורות לילדיהם, בהצבת דירות ובפיקוח על התנהגות הילדים. הורים כלא מתווכים את המסרים הברורים על ידי חום, הנמקה, גמישות, מו"מ לשם התאמת ההתנהגות לנקודת המבט של הילד. הם נמנעים ממאבקי כוח ומפגישה אישית זהו סגנון שתורם משמעותית לעלייה בערך העצמי של הילד, לשמחת החיים שלו ולאמונה ביכולת שלו להסתדר עם מצבים שונים.

אסרטיביות הורית:

ג'וזף וולפה, מצא שאדם אינו יכול לחוות ברגע נתון שני מצבים רגשיים מנוגדים, הוא אינו יכול להיות רגוע ומתוח בו זמנית. כאשר אדם מצליח להיות אסרטיבי במצבים של חרדה, הוא מצליח להפחית את החרדה וגם לנהל את הסיטואציה ברמה טובה יותר. המחקר מלמד על פעילות מוגברת של האמיגדלה בשעת לחץ וחרדה הגורמת לעוררות פיסיולוגית ורגשית מוגברת אשר נרגעת בהתערות הקורטקס (החלק העילי של המוח) ומשפיעה על יכולת הויסות של האדם.

כאשר אנו מצליחים לעלות במעלים מהאמיגדלה לקורטקס אנו מסוגלים לנהל טוב יותר את המצב מולו אנו מתמודדים גם בתנאים של לחץ. כאשר האמיגדלה תופת פיקוד, אנחנו מגיבים אוטומטית, השרדותית ואז תהליכי החשיבה הקרה נפגעים והתגובה שלנו, אינה יעילה. כדי שנוכל לנהל את המשפחה על כל מורכבותה, אל הקשר עם הילדים ואת הלחצים המופעלים עלינו כל העת, עלינו להיעזר בתהליכי החשיבה הקרה, הרציונאלי והפונקציונאלית.

במצבי קונפליקט , המוח שלנו מגיב כאילו הוא תחת איום ממשי. אנו מגיבים בשלוש צורות הקיימות בטבע:

תקיפה

בריחה

קפאון

במצבי קונפליקט ההתנהגות האוטומטית שלנו תקלב ביטוי בשני כיוונים עיקריים: קיפאון או כניעה מול האדם המאיים תוך ויתור על רצונותינו בשל הפחד מהעימות מול האחר.

אבא/אמא

 

כניעה (עימות עם עצמי)—————————————————-תקיפה (עימות עם האחר)

אסרטיביות:

השיח האסרטיבי הוא דיאלקטי: מצד אחד הוא מתייחס ליכולת שלנו לבטא את הצרכים שלנו באופן ענייני, חד וברור ומצד שני הוא מתייחס לכילת שלנו להבין ולהתייחס לצורך של האחר, תוך הקשה לעמדתו והתחשבות בצרכיו. תהליך זה נוגד את האוטומט ההישרדותי שלנו שהוא דיכוטומי: לברוח או לתקוף. הקושי להיות בתוך המרחב הדיאלקטי קשור לאימוץ דפוסי חשובה שגויים: אם אגיד את דעתי לא ירצו להיות בחברתי יותר, לא מגיע לי, הוא יודע יותר טוב ממני

Call Now Button